<h1>פסקי או"ז — סנהדרין</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[סנהדרין ל"א ע"א] אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. ולא קיימא לן כהאי כללא, דרבא אמר רב נחמן לית ליה האי כללא. גליון. דלית לר' אבא משמיה דר' יוחנן האי כללא גבי מומים גדולים [כתובות ע"ז ע"א]. ומסיק אמוראי [נינהו] אליבא דר' יוחנן.
<h2>דף כח:</h2>
כל היכא דקבלוה עלייהו אפילו חד הדיוט דיניה דינא ומה שעשה עשוי ואינו משלם מביתו ואפילו נשא ונתן ביד. ואי אמרי ליה דון לנו דין תורה משלם מביתו. וכן הדין בשלשה הדיוטות, ואפילו דנו על כרחייהו דבעלי דינין. וכן יחיד מופלג ומופלא דגמר וסביר, וכגון דטעה בשיקול הדעת, פירוש דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר והילוך הדינים כחד ואזל איהו ועביד כאידך. ואם נשא ונתן ביד משלם אי לא (שיש ישמו) [שקבלו עליהם], אבל אם לא נשא ונתן ביד פטור ואפילו הכי בעל דין דנקיט לא משלם. [דוקא דלא נקיט רשות] אבל אי נקיט רשותא אפילו נשא ונתן ביד לא משלם. אבל אם טעה בדבר משנה חוזר הדין לגמרי. הורה רבינו יהודה שיר ליאון זצ"ל הלכה למעשה שאינו משלם היכא דטעה בשיקול הדעת אלא אם כן ידע דפליגי אהדדי. אבל אם יש טענה בתלמוד שרש"י מפרש בענין אחד ושאר גאונים מפרשים בענין אחר, והלה דן כפי אותו פירוש שידע, מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו. ודחה אבא מרי זצ"ל ראייתו.
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. מיירי בדיין שאינו מומחה וטעה בשיקול הדעת ולא (נשא) [נטל] ונתן ביד, אבל אם נטל ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ומומחה שטעה בשיקול הדעת אפילו נטל ונתן ביד, אין מחזירין אלא פטור. וכתב האלפסי דמומחה דנקיט רשות או לא נקיט רשות וקבלוהו עלייהו פטור והדר דינא וליתא. עוד כתב דמומחה דלא נקיט רשותא ולא קבלוה, אם נשא ונתן ביד משלם ואינו חוזר. ואם לא נשא ונתן ביד הדר דינא ולא משלם. ועוד כתב שאינו מומחה וקבלוהו בעלי דינין ונשא ונתן ביד, מה שעשה עשוי וישלם מביתו, פירוש כגון שאמרו "דון לנו דין תורה", אבל אם לא אמרו לו כן, אלא בסתם קבלוהו עלייהו פטור. וקיימא לן כשמואל [ג' ע"א] דשנים שדנו דיניהם דין, והוא הדין אפילו יחיד. ואם טעה בדבר משנה, אפילו מומחה ונטל ונתן ביד חוזר.
